הכנות למסע

הכנות למסע והתחלנו להתכונן, וכן יש הרבה הכנות חלק מהשיקולים היו שאחרי 11 שנים בתל אביב אנחנו רוצים לעזוב, ויודעים כשנחזור זה לא יהיה לשם. אז כבר מפברואר לא רשמנו את הילדים למסגרות, ובתחילת ספטמבר במקום לעמוד בפקקים בכניסה לגן אנחנו נהיה בביקורת דרכונים בכניסה לסרי לנקה. הייתה לנו חצי שנה להכנות, שבתוכן לא מעט ימי מילואים ומלחמה אחת עם איראן. מה על הפרק? יש לא מעט סעיפים בשלב התכנון וההתכוננות. נחלק את זה לשני חלקים עיקריים: הכנות שקשורות לחיים שלנו כאן בארץ ומה עושים בחצי השנה שנותרה עד הטיסה, והכנות שקשורות באופן ישיר למסע. נתחיל עם החלק הראשון – מה עושים בחצי השנה לפני שיוצאים למסע? קודם כל – כסף. לעבוד כמה שיותר, לחסוך כמה שיותר. ידענו שנעבוד גם תוך כדי המסע, אבל אף אחד לא הבטיח לנו כמה וגם רצינו לייצר לעצמינו עצמאות ככל הניתן ולא להיות תלויים בעבודה תוך כדי המסע. עוד נרחיב על ההיבט הכלכלי של המסע. במקביל ניסינו לייצר לעצמינו עבודה עתידית למסע שנוכל להתפרנס תוכך כדי, לפחות בחודשים הראשונים שלו. פתחנו גם תיק השקעות עצמאי, שכסף שיש לנו בצד יעשה קצת תשואה תוך כדי שאנחנו במסע. היו לא מעט התעסקויות לוגיסטיות שלא קשורות למסע עצמו אלא לחיים שיש לנו כאן- בית- מה נשאר ומאחסנים, מה מוכרים, מה מוסרים, למכור את הרכב. לסגור חשבונות- חשמל, מים, אינטרנט, ארנונה, ביטוחים לרכב ולאופנוע. למכור את הרכב. למצוא בית זמני חדש לקאיה הכלבה האהובה שלנו. חיסונים- התייעצנו במרפאת מטיילים ועשינו את החיסונים המתאימים. במקביל, מתחילים לארגן את הציוד שלוקחים איתנו. כמה מזוודות? כמה תיקים? כמה עגלות? לוקחים כיסא בטיחות לרכב? מה עם מנשא לתינוק? וכמה בגדים לארוז לכל אחד? כמה אנחנו באמת יכולים לסחוב? חוברות וציוד למידה לילדים - מה לוקחים? כמה לוקחים? זה כבד! אז כאן מתחיל החלק של ההכנות שקשורות ישירות למסע, שגם הוא מתחלק לשניים – חלק לוגיסטי וחלק תכנוני. החלק הלוגיסטי עוסק בציוד, אריזות, מה לוקחים וכמה, תקציב (לזה יהיה פוסט נפרד) ביטוח, סלולר, ציוד מקצועי ועוד. החלק התכנוני עוסק במסע עצמו – לאן נוסעים, כמה זמן בכל מקום, מה עושים שם, מה סוגרים מראש ומה משאירים ליד הספונטניות וכיוצא בזה.

בואו נצלול לחלק לוגיסטי- השאלה הגדולה היא- איך לוקחים כל מה שאנחנו צריכים ועדיין מצליחים לסחוב את זה? מצד אחד, אנחנו רוצים לקחת כמה שיותר ציוד חיוני שיהיה איתנו, מצד שני- כמה תיקים ומזוודות אנחנו (והמטוס) באמת יכולים ורוצים לסחוב? אז יש כאן איזשהו איזון שצריך למצוא, ובתור משפחה עם ארבעה ילדים קטנים יחסית ולא מעט ציוד צילום היה מאוד מאתגר למצוא אותו. עשינו רשימות שעברו עריכה אינסוף פעמים, ארזנו ופרקנו בשבוע שלפני הטיסה שלוש פעמים ביום. התחלנו עם ערמות של ציוד שבכל פעם סיננו עוד פריט ועוד סט בגדים עד שמצאנו את האיזון הנחשק, כזה שיש בו כל מה שחיוני לנו לתחילת המסע אבל לא יותר מדי שלא נוכל לסחוב. מה ארזנו? בגדים: לילדים ארזנו בערך עשרה סטים של בגדים קיציים, ועוד סט אחד של ביגוד חם. לנו ארזנו קצת פחות, וככל שעובר הזמן במסע אנחנו מרגישים שזה גם קצת יותר מדי. בפועל, 4-5 מכנסיים ו6-7 חולצות היום עושים את העבודה, ואם רואים שחסר משהו תמיד אפשר להתחדש ובזול. נעליים- לכל אחד סנדלים, כפכפים, וזוג נעליים סגורות. זה מספיק, ותחשבו שכל זוג נעליים תופס המון מקום. תיק רחצה והיגיינה, תיק קטן עם תרופות, טיטולים שתפסו המון מקום שמסתבר שלא היה צורך לקחת כל כך הרבה (כמעט בכל מקום אפשר לרכוש). ציוד למידה- לקחנו לשלושת הגדולים חוברות ללמידה ותרגול. ללביא ברמה של כיתה ג' ועוד קצת תשחצים ותפזורות, תור במיקוד הכנה לכיתה א', ולעגור חוברות שמתאימות לגילאי הגן, ועוד כמה של יצירה, צביעה ומדבקות. ציוד צילום- מתוקף תפקידנו, זה גם דרש תיק בפני עצמו- מצלמה מקצועית, רחפן, גו פרו, מצלמת 360, חצובה, ולכל זה גם כבלים ומטענים. טיפ זהב: מתאמים לשקעים נצרכים בחלק מהמקומות, אבל בנוסף אליהם ממליצים להביא גם כבל מאריך עם מפצל טוב- היו מקומות שבלי זה לא היינו מסתדרים. קצת צעצועים, משחקי קופסה קטנים, וקופסה עם חלקי לגו. כל זה נכנס בשתי מזוודות, מוצ'ילה, שני טרולי ושני תיקי גב. בנוסף לקחנו מנשא לתינוק, כיסא בטיחות לרכב - התלבטנו על זה כל כך הרבה, ולא ידענו איזו החלטה חכמה הייתה להביא אותו.. ושתי עגלות שאחת מהן יכולה לעלות למטוס (יו יו) ואחת מהן יכולה לשמש כמו מיטה לילד שנרדם (בייבי ג'וגר). מה עם החלק של התכנון? אז זה גם נושא שאפשר לדבר עליו שעות – כמה מתכננים וסוגרים מראש, כמה משאירים מקום לספונטניות? אנחנו מאוד אוהבים לזרום ולהיות ספונטניים, מהניסיון שלנו אפשר להנות כל כך הרבה יותר כשמגיעים למקום, מתאהבים, ונשארים כמה שבא לנו כי אין לנו דד ליין עם יעד אחר שסגרנו. או להפך- אם יש מקום שתכננו להגיע אליו, וראינו שהוא פחות מדבר אלינו- מתקדמים הלאה, בלי סנטימנטים או דמי ביטול. לספונטניות הזו עלולים להיות גם מחירים – ולכן היא לא מתאימה לכל אחד.. זה אומר שהרבה פעמים צריך לקבל החלטות ולהזמין מלונות, מעברים ואטרקציות תוך כדי תנועה או ברגע האחרון. לא פעם יצא שהגענו ליעד ולא מצאנו מקום לינה מתאים, או שהטיסה הייתה יקרה בהרבה ביחס למחיר אם היינו מזמינים מראש. אז כשיוצאים למסע ארוך, זו אחת השאלות הגדולות – עד כמה אנחנו מתוכננים וסוגרים מראש? יש רק דבר אחד אותו ידענו, אנחנו נייצר במסע הזה איזון בין תקופות של טיול לתקופות של שהייה מה שקרוי בשפה של המקצוענים "נסטינג". נרחיב על המודל הזה בפוסט הבא. ידענו שהיעד הראשון שלנו הוא סרי לנקה, מדינה שעבורי זו הפעם השלישית שאבקר בה ועבור אושרי זו הפעם השנייה, אז אנחנו מרגישים בבית, והיו לנו עוד כמה סגירות מעגל עם מקומות שלא מיצינו בביקור הקודם בה כזוג ב2017. התכנון לסרי לנקה: מסגרת זמן של חודשיים, מתוכם החודש הראשון יהיה בסגנון של טיול ולאחריו נעשה נסטינג של חודש, ככל הנראה בווליגמה או אהנגמה- עיירות חוף שמותאמות לגלישה בחלק הדרום מערבי של סרי לנקה. כמובן שזה לא מה שקרה בסוף, אבל על זה נרחיב כבר בפרקים על סרי לנקה. אז מה תכננו? בנינו סכמה של החודש הראשון, בהתאם למקומות בהם רצינו לבקר תוך כדי שאנחנו לוקחים בחשבון שבחגים נרצה להיות בקרבת בתי חב"ד שיש באלה או בווליגמה. תכננו כמה זמן נהיה בכל מקום פחות או יותר ומה נעשה שם. מה סגרנו מראש? ממש לא הרבה. רק את השבוע הראשון. לילה אחד בניגומבו לנחיתה רכה במלון סנטידו הריטנס. שני לילות ביעד השני שלנו – סיגיריה, בריזורט יפהפה בשם "ניבאדו". לאחר מכן ישנו שלושה לילות בשיתוף פעולה שנסגר מראש ברצועת החוף היפהפייה פסיקודה במלון "סאן סיאם" היוקרתי. זהו, זה מה שנסגר מראש. עם כל השאר ידענו שנתגלגל ונזרום, וכמו שכתבתי קודם – זה הסגנון שלנו. אני יודע שלחלקכם זה יישמע הזוי- איך אפשר לזרום ככה עם ארבעה ילדים קטנים? שאלה טובה. זה עניין של סגנון ושל ניסיון.. אז אני יודע שזה לא מתאים לכל אחד. ואני מציע נקודת מבט נוספת שאולי תעשה לכם קצת שכל. צריך לקחת בחשבון שכשיוצאים למסע ארוך ולא לטיול של שבוע – שבועיים מוגבל בזמן- אז באמת יש זמן, לא הכל צריך להיות "מהודק" וכשנותנים מקום לתחושות הבטן ולספונטניות זה חלק ממה שנותן למסע כזה את המשמעות שלו, ללכת עם הלב.

וחוזרים רגע למציאות- בחצי השנה שלפני המסע, בין כל הריצות, ההכנות, המילואים והאזעקות, יצאנו לטיולים קטנים כדי להתאוורר מכל העומס של התקופה הזו, ועל הדרך להתכונן נפשית בינינו כזוג וכמשפחה. התייעצנו גם עם פסיכולוגית ילדים והיועצת של בית הספר כיצד להכין נפשית את הילדים ואת עצמינו למסע שכזה, שיוכלו לעשות את המעברים האלו בלי יותר מדי טלטלות. איכשהו חצי השנה הזו טסה עוד לפני שאנחנו טסנו.. בשבועות האחרונים שלפני הטיסה עשינו טקסי פרידה קטנים מהמשפחה ומהחברים. ואחרי הרבה פרידות מרגשות, קצת מזכרות והמון חיבוקים ודמעות, באחד הימים הראשונים של ספטמבר, עמדנו מרוגשים בשערי נתב"ג. אמנם הברכיים קצת רועדות, אבל החלום מתחיל להתגשם